חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' נתוב מערכות בע"מ

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתה של המבקשת, חברת ניתוב מערכות בע"מ, כי אתיר לה להתגונן בפני תביעתה של המשיבה, חברת פרטנר תקשורת בע"מ, אשר הוגשה כתובענה על סכום קצוב, ללשכת ההוצאה לפועל בנתניה, בתיק מס' 1601432115, על הסך של 5,570 ₪.

תמצית הטענות בכתב התביעה

המשיבה טענה בכתב התביעה כי היא חברה הרשומה בישראל , העוסקת, בין היתר, בשיווק, מכירה, התקנה ומתן שירותי רדיו-טלפון נייד (להלן: "שרותי רט"ן") למנויים.

לטענתה, התקשרה המבקשת בהסכם עם המשיבה, לצורך קבלת שירותי רט"ן.

על פי ההסכם התחייבה המבקשת, לטענת המשיבה בכתב התביעה, בין היתר, לשלם עבור השרות שסופק בהתאם לחשבונות שיומצאו לה ע"י המשיבה מעת לעת; להשתמש בשרותי המשיבה במשך זמן קבוע ומוסכם מראש שאם לא כן לשלם, במידה של הפסקת השירותים לפני תום המועד שנקבע בהסכם, את החלק השיורי של מכשיר הטלפון אשר סופק למבקשת.

לטענת המשיבה המבקשת לא כיבדה את התחייבויותיה, וכתוצאה מכך הופסק השירות.

המבקשת, לטענת המשיבה, נותרה חייבת עבור השירות שקיבלה ובגין החשבונות שנשלחו אליה ולא כובדו, סך של 3,065 ₪. כמו כן, לדידה של המשיבה, על המבקשת לשלם לה סך של 1,700 ₪ בגין החלק השיורי של מכשיר הטלפון.

בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לטענת המשיבה, על המבקשת לשלם לה, אם כן, את סכום התביעה – 5,570 ₪.

תמצית הטענות בבקשה למתן רשות להתגונן

בתצהיר הבקשה למתן רשות להתגונן, שניתן על ידי מר יעקב שמחה עזנר, אחד ממנהלי המבקשת, נטען כי כתב התביעה אינו כשיר להידון בסדר דין מקוצר, שכן צורפו אליו הסכמים שאינם ברורים ו/או חשבונות שאינם ברורים, ולא ניתן להבין את הקשר בינם ובין התביעה.

המצהיר מטעם המבקשת טען כי אכן נכרתו מספר הסכמים בין הצדדים, אולם בחודש ינואר 2005 , מועד בו היה בתוקף הסכם אחרון מבין הסכמים אלו, נכרת הסכם סופי ומחייב, נושא תאריך של 25.1.05, לתקופה של שלושים ושישה חודשים מיום 7.1.05 ועד ליום 6.1.08 (הסכם זה מכונה על ידי המצהיר "ההסכם הקובע" – י.ב.).

המצהיר מטעם המבקשת ציין בתצהירו, כי במסגרת ההסכמים שקדמו להסכם הקובע הנ"ל, סופקו למבקשת מכשירי טלפון שהמבקשת שילמה בעבורם. בנוסף, ביום 14.3.05 או בסמוך לו,

סופקו למבקשת מכשירי "ספיריט" לרכב, "ללא חיוב" וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 4 להסכם הקובע.

פרט לכך, לטענת המבקשת, לא סופקו לה בתקופת ההסכם הקובע מכשירים כלשהם.

המצהיר מטעם המבקשת טען כי המשיבה היא זו שחייבת להחזיר למבקשת כספים שגבתה, ביתר, מהמבקשת, וזאת כיוון שמבקשת אמורה הייתה להיות ביתרת זכות אצל המשיבה.

לטענת המבקשת, קודם לחתימת ההסכם הקובע, במהלך המו"מ להארכת ההסכם שבין הצדדים בתנאים משופרים, בדקה המבקשת את חיוביה בחשבונות המשיבה בשנים 2003-2004, מול ההסכם שבין הצדדים, ובבדיקה נמצא, לטענתה, שבכל החשבונות (למעט חשבון אחד), חייבה המשיבה את המבקשת בחיובי יתר.

המצהיר מטעם המבקשת טען לעניין חיוב היתר, כי בעוד שלפי ההסכם, 35 הדקות הראשונות של

כל השיחות, בכל מכשיר, בכל חודש, לא היו צריכות להיות מחוייבות, הרי שהמשיבה, בכל חשבון, חייבה את המבקשת ב- 52 ש"ח עבור 35 הדקות הראשונות, וזיכתה אותה עבור 35 הדקות האחרונות, שתעריפן לפי שיטת המשיבה, לטענת המבקשת, נמוך יותר, וזאת ככל שמתקיימות יותר שיחות.